טכניקת אלכסנדר נלמדת בשלושה שלבים. בשלב הראשון בשיעורים פרטיים. בשלב זה התלמיד מבקר את המורה פעם או יותר בשבוע. רוב התלמידים מסתפקים בשלב זה שבו הם מוצאים מענה, הקלה בכאבים או שיפור בתיפקודם.
בשלב השני אפשר להמשיך וללמוד במסגרת קורס למורים לטכניקת אלכסנדר. השם "קורס למורים" יש בו כדי להטעות. אמנם בסוף הקורס הנמשך שלוש שנים, התלמיד מקבל תעודת מורה, אבל הלימוד בקורס אינו מכוון להכשרת מורים דווקא, אלא הוא המשך אינטנסיבי יותר של הנלמד בשיעורים הפרטיים. האינטנסיביות מאפשרת לתלמיד תהליך של התפתחות אישית רחב ועמוק פי כמה. השאלות והבעיות, הכאבים והמחלות שהביאו את התלמיד אל הטכניקה מוצאים בו מענה יסודי הרבה יותר. אפשר להצטרף לקורס מתוך מניעים אישיים ללא שאיפה להתמסר אחר כך להוראה.
בשלב השלישי, לאחר קבלת תעודת ההוראה, ממשיך העוסק בטכניקה ללמוד את השימוש בעצמו, הן מעצם הוראת הטכניקה לתלמידים מתחילים, והן ממפגשי עבודה עם מורים אחרים. נפתח לפניו שדה נרחב של התנסות ושל למידת עצמו, והקיום בכלל.
טכניקת אלכסנדר קיימת כבר למעלה ממאה שנה, אך העיסוק בה הוא עדיין בחיתוליו. לכך שתי סיבות עיקריות: א. היא נלמדת בעיקר בשיעורים פרטיים או בקבוצות קטנות. ב. קשה לתאר במילים את המתרחש בשיעורים למי שלא התנסה בהם כלל.
במשך השנים, מאז שנות החמישים, הטכניקה זכתה להכרה בעיקר בארצות הברית, באנגליה, בישראל ובשויץ. רופאים רבים מפנים חולים בעיקר מסיבות אורתופדיות. מחלקות הרפואה המשלימה בקופות החולים מעסיקות מורים. מחקר מדעי שפורסם לאחרונה הוכיח את יעילות הטכניקה לסובלים מכאבי גב (ראה "כאבי גב"). מורים עובדים גם במחלקות בבתי החולים, גם בבתי ספר למשחק ולמחול ולמוזיקה, או במרכזים לטיפוח הקהילה ועוד. למרות כל אלה הידע על הטכניקה מוגבל ביותר ורק למעטים יש מושג ממשי על הנלמד בה.
הטכניקה אינה מגדירה עצמה כשיטה טיפולית, או כמקצוע עזר לרפואה, אלא כדרך ללימוד עקרוני של שימוש האדם בעצמו. לציבור הרחב הגדרה זאת אינה בהירה דיה ומקשה על הקיטלוג המקצועי. היא נופלת בין כמה כסאות, אי שם בין רפואה לפיזיותרפיה, או מסאז' או חינוך גופני, תרבות הגוף, פסיכולוגיה, או שיטה אזוטרית מעורפלת. אבל רבים מוצאים בטכניקה מזור לחולאים שונים ולבעיות בתיפקוד הגוף. גם העוסקים באמנויות הבמה הדורשות שליטה בגוף, מוזיקאים שחקנים רקדנים וכדומה, מוצאים בה כלי לשיפור ביצועיהם. כמוהם גם אנשי מקצוע שבעבודתם יש איזה תביעה מיוחדת מתפקוד הגוף. ויש ה"מחפשים את עצמם" שמוצאים עניין רב בעצם העבודה המשקמת את הזיקה בין גוף לנפש ותורמת לרענון כוחות היצירה.
התהליך שעובר תלמיד הטכניקה קשה מאוד לתיאור מילולי. פטריק מקדונלד, שהיה עוזרו של אלכסנדר ואחר כך מורה ידוע, מצטט בספרו את לאו-טסה שאמר – "הדרך שתסופר אינה הדרך" – והדברים נכונים גם בהקשר הטכניקה. אין תחליף לנסיון עצמו, והטוב ביותר הוא לקחת שיעורים ולהתנסות. בכל זאת מתבקש דיון מילולי או מבוא לטכניקה ועל כך ראה ב-”קומת אדם – מבוא כללי לטכניקת אלכסנדר”.
